חברת חסרי החוליות בירקון

טופס פניות הציבור

פרופ' אביטל גזית מנהל המכון לחקר שמירת טבע, אוניברסיטת תל-אביב אוגוסט 1995 חברת חסרי-החוליות נחלקת אופרטיבית לחסרי-חוליות "גדולים" (Macroinvertebrates), הנאספים ברשת שגודל נקביה עולה כל כ-0.2 מ"מ, וחסרי-חוליות "קטנים" (Microinvertebrates). חלוקה אחרת נעשית על פי מיקומם במערכת המים, ולפיה מבחינים בזואופלנקטון (Zooplankton), המצוי בגוף המים, ובזואובנטוס (Zoobenthos), שוכן הקרקעית. את חסרי-החוליות מסוג זואובנטוס מחלקים, על פי מיקומם על גבי המצע, לשוכני צמחים, חול ואבנים. הסיכום שלהלן מתייחס לזואופלנקטון ולזואובנטוס הגדולים בלבד. המעיד על חסרי-חוליות בנחלי החוף של ישראל מועט ביותר, ומתבסס ברובו על תצפיות אקראיות וסקרים חלקיים (Mienis, 1977 ; גפני וחובריו, 1979; גזית, 1983; Gasith, 1992).

יוצאים מכלל זה הנחלים תנינים ונעמן, שלגביהם המידע נרחב יותר, בשל מחקרים ביולוגיים שבוצעו בהם בשנים האחרונות (Herbst and Mienis, 1985 ; ג'נינגס, 1990; וינקלמן, 1991). לגבי חברת חסרי-החוליות בנחל הירקון ידוע רק מעט. אין מידע מבוסס על הרכב המינים שהיה בעבר, בטרם הוטו המקורות וזוהמו המים. המעט הידוע היום מתבסס בעיקרו על נתונים אלה ועל דיגומים ראשוניים שנערכו בשנת 1994, במסגרת מחקר יחסי-הגומלין בין תנאי בית הגידול והתגובות הביוטיות בירקון.
 

הירקון ניתן לחלוקה כללית על פי איכות המים לשלושה קטעים: קטע עליון (להלן מעלה הירקון), באורך של כשבעה קילומטרים מהמקורות עד למפגש ירקון-קנה. קטע זה הוא יחסית בלתי-מופרע, זורמים בו מי נביעות ראש העין ו/או מי המוביל הארצי (מוליכות חשמלית כ-1,000 מיקרומוס ב-20 מעלות, עומס אורגני פחות מ-5 מ"ג בליטר צח"ב); קטע מרכזי של כ-16 קילומטרים ממפגש ירקון-קנה עד שבע טחנות, המזוהם בדרגות זיהום שונות, בעיקר מקולחין ביתיים (כדוגמת קולחי כפר-סבא/הוד השרון הנכנסים לירקון דרך נחל קנה, מוליכות חשמלית – 1,400 – 1,5000 מיקרומוס ב-20 מעלות וצח"ב בדרך כלל ברמה של כ-50 מ"ג לליטר);מורד הירקון (להלן הירקון המלוח) שאורכו כ-4.5 קילומטרים, שבו זורמים מים מלוחים המעורבים במים "מתוקים" מזוהמים מהמעלה (המליחות משתנה ממי-ים לכשליש מליחות מי-ים, צח"ב משתנה בהתאם ליחסי הערבול שבין המים המתוקים והמלוחים).
בסקירה הנוכחית של חסרי-חוליות בירקון מצוינים הקבוצות או המינים (טקסונים) שנמצאו במעלה הירקון ובקטע המרכזי. המידע על הקטע המלוח זעום ביותר. פרטים נוספים על חסרי-החוליות המוזכרים להלן ניתן למצוא באנציקלופדיה "החי והצומח בארץ ישראל" בכרך שלישי, תחת הערך "חרקים" (1989) ובכרך הרביעי תחת הערך "המים" (1983), משרד הביטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע.
 

מעלה הירקון בניטור ביולוגי בראשית שנות ה-70 דווח במעלה הירקון על לפחות 11 טקסונים, שמתוכם היו נפוצים יחסית תולעי ריסים (Turbellaria), תולעים דל-זיפיות (Oligochaeta) וחלזונות (Gastropoda). נפוצים פחות היו תולעים עגולות (נמטודות – Nematoda), סרטנים שווי-רגלים (Isopoda) וצידפנאים (Ostracoda). נדירים יחסית היו הסרטנים מהדפנאים (Cladocera) והשטרגליים (Copepoda), זחלי זבובים (Diptera) ואקריות מים (Hydracrina). בדיגומים שבוצעו בשנת 1994 מצאנו בקטע מעלה הירקון חי-טחבים (Bryozoa), עלוקות (Hirudinea). בדיגומים שבוצעו בשנת 1994 מצאנו בקטע מעלה הירקון חי-טחבים (Bryozoa), עלוקות (Hirudinea), סרטני צידפוניות, דפנאים וסרטן נחלים (Potamon). מחרקי המים נמצאו מינים שונים של זבובאים (Diptera): מזחלי ימשושים (Chironomidae), ישחוריים (Simulidae) וזבוב חופיים (Ephydridae), וכן בריומאים (Ephemeroptera) וזחלים שעירי כנף (Trichoptera) מהסוג שעירנית (Hydroptila). מהרכיכות נמצאה צדפה זעירה מהסוג פיסידיום (Pisidium).

בהופעת כמה מהמינים ניכרת עונתיות. להוציא הישחוריים, שנמצאו בריכוזים גדולים יחסית באזורי זרימה, היו האוכלוסיות של שאר חסרי-החוליות דלילות ביותר. הנק מיניס סקר אוכלוסיות הרכיכות במעלה הירקון בשנות ה-70 (Mienis, 1977). בבחינה מעודכנת של המידע מונה מיניס עשרה מיני חלזונות וארבעה מיני צדפות, שנאספו חיים על ידו בתחילת שנות ה-70 במעלה הירקון, ביניהם נמצא מין אקזוטי שמקורו בצפון אמריקה והנפוץ בארץ באקווריום של דגים טורפים. כמו כן מציין מיניס שישה מיני חלזונות ושני מיני צדפות נוספים, שהיו ידועים בירקון לפני שנות ה-70 (על פי שרידי קונכיות), ושלא נמצאו מהם פרטים חיים מאז.
כאמור לעיל, בשנה האחרונה נמצאה בקטע העליון רק הצדפה פיסדיום. אפשר להניח כי בבדיקה מדוקדקת יותר היו נמצאים מינים נוספים. עם זאת, יש בכך לרמוז שמרבית המינים שמצא מיניס במעלה הירקון, אם הם עדין קיימים, מוגבלים ככל הנראה לבתי גידול מצומצמים. הדיגומים אמנם מצומצמים, אך עולה מהם כי קטע מעלה הירקון עני יחסית במינים של חסרי-חוליות, בהשוואה לקטעי נחל "מתוקים" יותר, שהם בלתי מזוהמים. בולט במיוחד מיעוט הנציגים של חרקי מים. כמו כן, האוכלוסיות של מרבית המינים דלילות. הסיבה למיעוט מיני חסרי-החוליות ודלילות אוכלוסיותיהם בקטע זה אינה ברורה. השערתנו, שזו תוצאה משולבת של פרודוקטביות נמוכה ולחץ טריפה גבוה מצד דגים. אין להוציא מכלל אפשרות השפעת שינויים במשטר הזרימה ובאיכות המים (בכלל זה, הזרמת מי מוביל במקום מי המעיינות בשנים שחונות).
 
קטע מרכזי מבין חסרי-החוליות שנמצאו 1994 בקטע העליון נמצאו בקטע המרכזי רק חי-טחבים וצדיפוניות.מצד אחר, נמצאו חסרי-חוליות האופייניים לתנאי זיהום אורגני, ביניהם ריכוזים של החד-תא המושבתי פעמונית (Vorticella), תולעים עגולות נמטודה (Namatoda), שלשול הצינורות (Tubifex) מהתולעים הדל-זיפיות, וזחלי ימשושים, בעיקר מהסוג כירונומוס (Chironomus). כמו כן נמצאו סרטנים מהדפנאים והציקלופיים (Copepoda, Cyclopida). מבין הרכיכות נמצא החילזון פיסלה (Physella acuta). בבדיקות שערך בשנות ה-70 לא מצא מיניס כל רכיכות חיות בחלק המרכזי המזוהם של הירקון. ממצאי הניטור הביולוגי של צוות רשות שמורות הטבע בסוף שנות ה-70 (גפני וחובריו, 1979) דומים לאלה שמצאנו אנו בשנה האחרונה. גם הם מצביעים על היעלמות מרבית המינים שנמצאו במעלה הירקון, ועל שליטה בעיקר של התולעים הדל-זיפיות. מלבדן נמצאו תולעים עגולות, סרטנים מהשטרגליים וצידפוניות, וכן זחלי הימשוש כירונומוס.

כמו במעלה הירקון, גם בקטע המרכזי היתה עונתיות בהופעת חלק מהמינים. במרבית המקרים האוכלוסיות היו צפופות ביותר. מיעוט המינים ועושר האוכלוסיות היו צפופות ביותר. מיעוט המינים ועושר האוכלוסיות המאפיינים קטע נחל זה הם טיפוסיים למערכות אקולוגיות הנתונות בתנאים קיצוניים באופן טבעי, או כתוצאה של מעשה ידי אדם (הרעלות, העשרה בחומר אורגני). המינים המעטים בעלי הסבילות הגבוהה לתנאים הקיצוניים נהנים משפע מזון, תחרות ולחץ טריפה נמוכים, המאפשרים התפתחות אוכלוסיות צפופות. בולטים ביותר הם שלשול הצינורות והימשוש כירונומוס, הידועים ביכולתם להתקיים בתנאי לחץ חמצן נמוך, הודות להמוגלובין מיוחד המומס בנוזל גופם. מינים אלה אכן משמשים איניקטורים ביולוגיים לתנאים שבהם העומס האורגני במים גבוה.
 

ירקון מלוח כאמור, המידע על חברת חסרי-החוליות בקטע המלוח של הירקון מועט ביותר. בבר נצפו באקראי חסרי-חוליות ימיים שחדרו עם מי הים, כדוגמת סרטני הבולטים (Balanidae) ותולעים רב זיפיות (Polychaeta). יש לצפות לעושר יחסי גדול יותר של סרטנים ולמיעוט נציגי חרקים. כמו כן צפוי שעושר המינים בקטע זה יפחת עם המעבר ממי-ים למים מליחים (brackish water). בין השנים 1988-1993, בדק מיניס רכיכות בקטע המלוח, ומצא ארבעה מיני חלזונות וצדפה אחת להוציא המין פיסלה, כל השאר הם מינים האופייניים למים מליחים. ככל הנראה ב"כיסי" מים מתוקים או מליחים שבקטע התחתון של הירקון.
 

סיכום בחינת ממצאייו של מיניס בעבר, ממזת על עושר יחסי במיני חסרי-חוליות, כפי שמשתקף במספר הגבוה יחסית של מיני הרכיכות (25 מינים לפחות). קרוב לוודאי שהטיית המקורות, שינוי איכות המים ומשטר הזרימה גרמו לפגיעה והיעלמות מינים של חסרי-חוליות, כפי שמשתקף כיום. מעבר לענין הערכי של חשיבות מיני חסרי-החוליות בטבע, יש להם חשיבות במאגר המזון. שיקום אקולוגי של הירקון מתבסס בין השאר על התחדשות פאונת חסרי-החוליות. בהקשר זה יש חשיבות רבה בשמירת בתי הגידול הפחות מופרעים במעלה הירקון כמקורות מפלט ואכלוס עתידי של המינים שהתקיימו בנחל בעבר, וששרדו בו בבתי גידול מצומצמים.