תיירות אקולוגית

טופס פניות הציבור

אג'נדה מקומית 21' 
בכינוס שהתקיים ב-1994 בעיר אאלבורג שבדנמרק בחסות האו"ם, התגבשה הסכמה רחבה על כך שבעיות סביבתיות קשורות לבעיות חברתיות וכלכליות ויש לפעול בבסיס משותף על מנת לפתור אותן. שורשן של הבעיות הוא ברמה המקומית, ולכן יש להתחיל בפרוייקטים מקומיים. כך נולד המושג סדר יום מקומי למאה ה- 21( Local Agenda 21) לפיו הפתרון לבעיות יכול להתקיים רק תוך שותפות מלאה בין שלושת המרכיבים של החיים העירוניים: הרשות המקומית, התושבים והמגזר העסקי המקומי. עבודה משותפת של שלושת מרכיבים אלו בגיבוש החזון היישובי, בניית תוכניות פעולה המבוססות על החזון ויישומן, הם הערובה להצלחה.

 

אנרגיה אלטרנטיבית
מקורות אנרגיה אלטרנטיבים לדלקים מאובנים בלתי מתחדשים (פחם ושמן) כגון אנרגיה סולרית, הידרולית ורוח.

 

מגוון ביולוגי
מגוון כל הצורות הביולוגיות: צמחים, בע"ח ומיקרואורגניזמים, הגנים שהם מכילים והמערכות האקולוגיות השונות שהם יוצרים. המגוון הביולוגי בדרך כלל מתחלק לשלוש רמות: מגוון גנטי, מגוון זנים ומגוון מערכות אקולוגיות.

 

שמירת טבע
שמירת טבע הנה הכרחית להבטחת חיותם לאורך זמן של אזורי טבע מוגנים. שמירת טבע מוגדרת ב 'מילון אוקספורד לאקולוגיה' כ:" שמירת איכות הסביבה והמשאבים הפיזיים (כגון: דלק מאובן), ביולוגיים (כגון: יער גשם), ותרבותיים (כגון: שרידים ארכיאולוגיים). 'שמירת טבע' בשימוש המדעי המודרני, הנו "ניהול שקול של הביוספרה, המתחשב באילוצים חברתיים-כלכליים, המאפשר אספקת מוצרים ושירותים עבור האדם מבלי לפגוע בשונות המערכות הטבעיות, והמכיר באופי הדינמי של המערכות הביולוגיות". הדרך הטובה והמקובלת ביותר ברחבי העולם לשמור על הטבע, הנה על ידי ייסוד או הכרזת אזורים כ 'מוגנים'; אזורים שבהם התיישבות אנושית ופעילות כלכלית במרביתם, אם לא בכללותם, נעדרות. 'אזור מוגן' מוגדר על ידי הארגון השימור העולמי (IUCN, 1994) כ: "אזור של יבשה או ים המוקדש לשמירה ותמיכה בשונות הביולוגית, ובמשאבים הטבעיים והתרבותיים המקומיים, והמנוהל באמצעים חוקיים או אחרים".

 

פיתוח בר-קיימא
Sustainable Development
מושג המתייחס להבנה כי פיתוח כלכלי אינו מתרחש בוואקום, אלא בסביבה פיזית-טבעית וחברתית-תרבותית ולפיכך תלוי בקיומן התקין של סביבות אלו. בתרגום מעשי, מושג זה מורה למתכננים, מפתחים ומנהלים של פעילות כלכלית מסוג כל שהוא, לקחת בחשבון את ההשלכות והעלויות של פעילותם לסביבה, בכדי להבטיח את התועלת הכלכלית של פעילותם לטווח רחוק. כפי שהוגדר בדו"ח Brundtland, 1987, ואומץ על ידי ועידת האו"ם לסביבה ופיתוח בריו, 1992, פיתוח בר קיימא הנו: "פיתוח העונה על צורכי הדור הנוכחי, מבלי לפגוע באפשרות לענות על צורכיהם של הדורות הבאים".

 

תיירות בת-קיימא
Sustainable Tourism
התיירות הנה מקור הכנסה עיקרי למדינות רבות, אולם, באותה העת, בעלת השפעה חמורה על הסביבה; גורמת לתהליכים שליליים, כגון: הרס נוף, זיהום מים, אוויר וקרקע, ומסחור תרבויות. במידה והשפעות אלו תמשכנה, "תיירות הנה בסכנה להיהפך לתהליך של הרס-עצמי; פעילות ההורסת את המשאבים אשר עליהם היא מתבססת". אי לכך, על התיירות להיות בת קיימא – לנהל את משאביה "באופן שצרכים כלכליים, חברתיים ואסתטיים מסופקים, בזמן שהשלמות התרבותית, תהליכים אקולוגיים חיוניים, שונות ביולוגית, ומערכות תומכות-חיים, נשמרים" (World Tourism Organization, 1998). במילים אחרות, תיירות בת הקיימא הנה תיירות אשר אינה שוחקת והורסת את משאביה הטבעיים (בע"ח, צמחייה, גופי מים) או/ו התרבותיים (אנשים, שרידים ארכיאולוגיים) ולפיכך שומרת על הפוטנציאל הכלכלי-חברתי שלה לאורך זמן – מאפשרת גם לדורות הבאים ליהנות ממשאבים אלו.

 

תיירות אקולוגית
Ecotourism
פעמים רבות, נחשבים בשגגה סוגים שונים של תיירות טבעית כברי קיימא, למרות שבפועל פוגעים בסביבה. לדוגמא, 'תיירות טבעית', 'תיירות אתגר', ו 'תיירות אלטרנטיבית', מתרחשים בסביבה טבעית, אולם, עלולים לכלול פעילויות הרסניות (כגון: הליכה באזורים רגישים) ולהתעלם מצרכיהם הסוציו-אקונומיים של הקהילות המקומיות. תיירות אקולוגית, לעומת זאת, הנה בת קיימא שכן שואפת לסייע לשמירת טבע ולקהילות המקומיות. כפי שהוגדרה על ידי ה – TIES (The International Ecotourism Society) תיירות אקולוגית הנה: "תיור אחראי באזורים טבעיים, השומר על הסביבה ומשפר את רווחת התושבים המקומיים". כלומר, זוהי תיירות המתחשבת בעת ובעונה אחת בצרכים ואינטרסים אקולוגיים: בריאות וחיוניות בתי גידול, ומגוון ושפע ביולוגי, כלכליים: יצירת מקורות פרנסה והעלאת רמת הכנסה של תושבים מקומיים, ותרבותיים: פיתוח מוקדי הכשרה, העשרה ובילוי וחיזוק תחושות שייכות וזהות של תושבים מקומיים.

 

תיירות אקולוגית-קהילתית
Community-based Ecotourism
מושג זה מדגיש את חשיבות המעורבות ורווח התושבים המקומיים מתיירות אקולוגית. יוזמה של תיירות אקולוגית-קהילתית, אם כן, הנה "יוזמה בבעלות או בהנהלת הקהילה, ומערבת מתחילתה, השתתפות וקבלת רווחים על ידי התושבים המקומיים".

 

בעלי העניין בתיירות אקולוגית
Stakeholder
כמגוון השאיפות של התיירות האקולוגית, מגוון בעלי העניין: רשויות מקומיות, תעשיית תיירות, קהילות מקומיות, גופי שימור ושיקום, ממשלה, ארגונים לא ממשלתיים, מוסדות מחקר וחינוך, ועוד. בשל ריבוי בעלי העניין והאינטרסים, אימצה התיירות האקולוגית גישות תכנון, פיתוח וניהול מתאימות: גישה אסטרטגית (בעלת ראייה לטווח רחוק), גישה אינטגרטיבית-מערכתית (בעלת ראייה רב ממדית או רב תחומית) וגישה השתתפותית-שיתופית (מעודדת שיתוף הציבור ושיתוף פעולה בין בעלי העניין) .

 

מיכל וימר–לוריא – יועצת לתכנון תיירות אקולוגית ©