הירקון כמשאב לאומי ואזורי

טופס פניות הציבור

אדר' אריה רחמימוב ואדר' עמוס ברנדייס, צוות תכנית האב לנחל הירקון
אוגוסט 1995

הירקון הוא משאב לאומי ואזורי מהמעלה הראשונה, שיש לראות בו מכלול הנוצר מכמה מרכיבים: אפיק הנחל, מסדרון הנחל, המרחב הפתוח שלאורך הנחל עד לדפנות הבינוי ואגן הניקוז. אפיק הנחל והמים הזורמים בו הם בעלי איכויות טבעיות ונופיות ייחודיות, וראויים להיות הלב הנופי והתפקודי של מרחב הנחל. מסדרון הנחל הוא הרצועה לאורך הנחל, אשר צריכה לשמש חיץ המגן על הנחל ושומר על איכויותיו. המרחב הפתוח לאורך, עד לדפנות הבינוי, ראוי שיהיה הריאה הירוקה המרכזית של האזור הצפוף במדינה, ואילו אגן הניקוז, אשר גודלו כ-1,800 קמ"ר, צריך להיות מרחב המונע זיהומים ופגיעה במימי הנחל. לכל מרכיבי המכלול יחד פוטנציאל להפיכת הירקון לאלמנט מרכזי בתכנון האזורי והמטרופוליני של האזור שבו גרים מרבית תושבי המדינה. מימוש הפוטנציאל כשטח פתוח איכותי ומגוון חשוב הן כאמצעי לשיפור איכות החיים של תושבי הסביבה והן כאמצעי מרכזי למניעת רצף בינוי בכל ליבת המדינה. הנחל, כמערכת אורכית הזורמת ממזרח למערב, ממלא שני תפקידים מרכזיים – בממד הרוחבי שלו הוא שומר על חיץ ירוק וקיטוע של השטחים המבונים, ובממד האורכי שלו הוא שומר על הקשר בין ההר לים. עם זאת, כגודל ההזדמנויות כן גודל הבעיות. הירקון רחוק ממיצוי הפוטנציאליים הללו, וכיום הוא נחל שמרבית מימיו מזוהמים ושהמרחב שלאורכו הולך ומתכרסם במהירות על ידי בינוי ושימושי קרקע פוגעים ומטרידים.

הירקון ידע בעבר ימים אחרים. עד לשנות החמישים שפעו ממעיינותיו מים רבים, והזרימה של מים שפירים בנחל הייתה רבה וחזקה. הירקון תפקד כנחל טבעי בעל מערכת אקולוגית עשירה, עם מגוון נרחב של חי וצומח האופייניים לבתי גידול לחים. בימי קדם, מימי הירקון הרבים והצמחייה העבותה שלאורכו שימשו מחסום טבעי. המעבר היבשתי היחיד האפשרי היה בקטע הצר שבין מגדל צדק למבצר אנטיפטריס, ליד מקורות הירקון. בשנות החמישים הוקם מפעל המים ירקון נגב ומרבית המים ממקורות הירקון נשאבו לצינורות. אז חל שינוי דרמטי במצבו של הירקון והחלה הידרדרותו. למרבה המזל, הובטחה לחקלאים השואבים מים לשדות ולמטעים לאורך הירקון הזרמה מסוימת של מים שפירים בנחל. בכך ניצל הירקון ממעבר מנחל מפואר לתעלת ניקוז ושופכין בלבד, בדומה לכמה מנחלי החוף האחרים.

ריאה ירוקה לאזור הצפוף במדינה
המודעות לחשיבות של שטחי הנופש והרווחה נמצאת במגמת עלייה זה שנים מספר. הגורמים לכך הם המגמה הכלל עולמית של הדגשת הנושאים הסביבתיים, העלייה המתמשכת ברמת החיים בישראל והגידול הניכר בכמות השטח המבונה במרכז המדינה. משאבי הזמן והכסף שתושבי ישראל מפנים לפעילויות פנאי נמצאים בעלייה, וצפויים להמשך ולגדול בשנים הקרובות, בדומה למצב במדינות מערביות אחרות. חלק ניכר מבילוי הפנאי מתבצע בשטחים פתוחים ברמות אינטנסיביות שונות. בשנים האחרונות אף התגבשה גישה הטוענת כי חובת המדינה המדינה לספק לתושביה סטנדרטים מינימליים של שטחים פתוחים, כפי שעליה לספק לתושביה ביטחון, חינוך, בריאות וצרכים בסיסיים נוספים. השטחים הפתוחים לצורכי נופש ופנאי העומדים לרשות תושבי גוש דן מגיעים לפחות ממחצית מהשטחים המוקצים למטרות אלה במדיניות המערב. בגוש דן קיים אם כן מחסור חמור בשטחים פתוחים היכולים לענות על צורכי האוכלוסייה בתחומים אלה. לאורך הירקון שבע ערים גדולות וכמה ישובים קטנים נוספים. כמיליון וחצי אנשים לפחות מתגוררים בסמוך לנחל ולמרחב שלאורכו. המרחב הפתוח לאורך הירקון הוא האזור היחיד שאפשר לפתח בו שטח פתוח גדול, איכותי ומגוון, שיעניק היצע שיענה על חלק מהביקוש לפעילויות הפנאי של תושבי ליבת המדינה. למרחב זה יש כל הנתונים הטבעיים להיות הריאה הירוקה של האזור הצפוף במדינה.

ריאה ירוקה היא שטח שיכול להעניק אתנחתא ירוקה ופתוחה מהאינטנסיביות של החיים האורבניים, ושמציע מגוון פעילויות פנאי, ברמות פיתוח אקסטנסיביות שונות, החל בשימור מוחלט של טבע וכלה בבניה של מתקנה נופש או מוסדות ציבור. רמת השימור ועוצמת הפיתוח צריכים להיקבע בעיקר על פי הרגישות הנופית והאקולוגית של השטח הנדון. באופן עקרוני, ככל שהשטח רחוק יותר מערכי טבע חשובים או נדירים, כך יכולה לגדול רמת האינטנסיביות של שימושים מעין אלה. האזור הרגיש יותר בירקון הוא אזור מקורות הנחל והחלק העליון והנקי שלו. אמת מידה נוספת בקביעת רמת הפיתוח היא כושר הנשיאה האפשרי של המערכת האקולוגית והטבעית. העיקרון הוא, שככל שהרגישות גבוהה יותר, כך קטן כושר הנשיאה של השטח, ויש לאפשר נגישות נמוכה יותר של מבקרים ונופשים אליו. חלוקת השטח והתרת הפעילויות השונות בו צריכה להיעשות בזהירות רבה, שכן החלטות מעין אלה הן, בדרך כלל, בלתי הפיכות.

כיום הניצול של מרחב הירקון כשטח פתוח מטרופוליני הוא חלקי מאוד. ישנן כמה דוגמאות לשימושים מעין אלה לאורך הירקון – גן לאומי מקורות הירקון, פארק גני יהושע, השטח שלאורך הנחל בחלקו התל-אביבי ועוד. כדי לנסות ולהגשים את חזון הפיכת המרחב הזה לריאה הירוקה של גוש דן, יש לבצע את השינוי במהרה. התהליכים האורבניים והאזוריים הם דינמיים ופועלים בדרך כלל לרעת הנחל.

התפתחות המצאות של הבינוי במרכז הארץ הביאה ליצירת לחצים שליליים קשים על הירקון. הפיתוח היה ועודנו מהיר וסטיכי, ובמקרים רבים ללא הכוונה תכנונית מסודרת וללא התייחסות לבעיות הסביבתיות הקשות שנגרמו בעטיו. הגידול המהיר באוכלוסיית ישראל והחזקות מטרופולין
תל-אביב הביאו לבנייה מואצת על כל פיסת קרקע אפשרית במרכז הארץ. תחילה הגיע הבינוי עד סמוך לגדות הירקון במורד הנחל, ועתה מאיים הבינוי להשתלט על כל המרחב הפתוח שלאורך הנחל. הירידה החדה ברווחיות עיבוד השטחים החקלאיים, במקביל לעליה הניכרת בערכי הקרקע לבניה במרכז הארץ והמדיניות הליברלית יותר לגבי שינוי יעודן של הקרקעות מקרקעות חקלאיות לקרקעות לבניה, הם בבחינת סכנה מוחשית. בשנים האחרונות התבצעה בניה רבה במרחב הירקון, וכעת נמצאות בשלבי תכנון ואישור תכניות רבות שמשעותן צמצום המרחב הפתוח והירקון זורם לאורך 27.5 קילומטרים מהמקורות ועד לים. בקטע העליון שלו זורמים מים שפירים מהמקורות, והמערכת האקולוגית בו טבעית ועשירה. בחלקו המרכזי זורם הירקון במרחב פתוח רחב יחסית, שעיקרו שטחים חקלאיים של מטעים וגידולי שדה. בחלקו התחתון הירקון זורם בתוך מסדרון פתוח וצר, בתוך הערים בני ברק, רמת גן, ותל-אביב. הפגיעה סביבתית ונופית בנחל.

המים בחלקו התחתון מלוחים, שכן מי ים חודרים לתוך הנחל. המרחק ממקורות הירקון ועד לים הוא כ-15 קילומטרים בקו אווירי, והרוחב הממוצע של המרחב הפתוח לאורך הירקון הוא כשני קילומטרים. דווקא חלקו התחתון, שרוחב המרחב שלו מגיע לכמה מאות מטרים בלבד, מנוצל למגוון פעילויות נופש, פנאי ורווחה. במרחב פתוח זה קיימים מטרדים ומפגעים רבים, הנובעים מהתייחסות שלילית ארוכת שנים אל הירקון כאל "החצר האחורית של גוש דן".

הירקון מ"חצר אחורית" ל"חצר קדמית"
המרחב שלאורך הירקון נתפס בעיני רבים במשך השנים כ"חצר האחורית של גוש דן". מרחב פתוח זה משתרע על פני שמונה רשויות סטטוטוריות, ולא זכה במשך השנים להגנה מספקת. בידי רשות נחל הירקון, שהוקמה בשנת 1988, סמכויות סטטוטוריות רק במסדרון צר, שרוחבו 20 מטר בלבד מגדות הנחל, וגם לרשות הטבע והגנים סמכויות חוקיות רק בקטע מוגבל. באין עומד על המשמר, הלך והתכרסם מרחב הירקון במהירות, ונדחפו אליו רבים משימושי הקרקע המטרידים והפוגעים, אשר אף אחת מהערים שלאורך הנחל לא הסכימה כי יהיו בתחום השטח הבנוי שלה.

הפגיעה הקשה ביותר במרחב נובעת משפע התשתיות הקיימות בו. לאורך הנחל נסללו הכבישים המהירים והרחבים של המטרופולין, בדרך כלל ללא כל התייחסות לנחל והתחשבות בו. הכבישים הקיימים חוצים את הירקון שתים עשרה פעמים, ובמקרה אחד אף היה צורך לקצר פיתול של הירקון, שכן המפגש בין הכביש המתוכנן לבין הנחל היה בלתי אפשרי. גם מסילות הברזל שבמרחב חוצות את הנחל פעמים מספר. בשל הבעיות התחבורתיות הקשות של גוש דן, ישנן תכניות לסלילת כמה כבישים נוספים במרחב הירקון, ולהנחת מסילות של רכבת הפרברים. התוואי המוצע נקבע תוך שוב מתוך שיקולים שאינם תואמים את האינטרסים של הנחל. הכבישים והמסילות פוגעים בנחל במישורים רבים: פגיעה חזותית, גשרים עצומים מעל הנחל, קיטוע המרחב הפתוח של הנחל באופן שקשה מאוד לגשר עליו, זיהום המים ממי הניקוז, השלכות קשות בתחום הניקוז ועוד. הכבישים מתוכננים מתוך כוונה לאפשר נגישות מהירה בתוך הסבך התחבורתי, וללא התייחסות לפוטנציאל של הירקון כמספק נוף יפה לנוסעים בהם.

במרחב הירקון ולעיתים אף קרוב מאוד לנחל מצויות גם תשתיות רבות אחרות. תחנות מיתוג גדולות הוקמו לאורך הנחל, תוך פגיעה קשה בגדות הנחל ובנוף. קווי חשמל של מתח גבוה ועליון חוצים את המרחב לכל הכיוונים, ויוצרים "יער" של עמודי חשמל וכבלים. בכך נפגע הנוף ומתמעטות אפשרויות השימוש במסדרונות התשתית שנוצרו. לאורך הנחל גם שתי מזבלות הגורמות לזיהום מזדמן של מימי הנחל בתשטיפים. אזורים של תעשיה כבדה ומזהמת התפתחו במשך השנים בשולי הערים ולאורך הנחל. תעשיה זו גורמת לפגיעות סביבתיות שונות.

הפגיעה הקשה ביותר בנחל היא בתחום הזרמת הביוב והשפכים. ביוב גולמי מוזרם לנחל כאילו היה תעלת שופכין. בימים אלה מצויים בהקמה שני מוכני טיהור, אשר אמורים לשפר מצב זה. גם אזורי התעשייה גורמים לעתים לזיהומים הפוגעים קשות באיכות המים ובמערכת החי והצומח שבמים ולאורך הגדות. מטרדים, מפגעים ושימושי קרקע נחותים של המטרופולין נדחים אם כן למרחב זה. לפיכך יש לשנות את הגישה למרחב זה, ולהפוך אותו ל"חצר קדמית" הממצה את מלוא הפוטנציאל הטמון בו. חשיבה כוללת ברמה של המרחב כולו עשויה להביא לשינוי חיובי שכזה. ידוע כי נוף פתוח וירוק הנשקף מדירת מגורים נחשב ליתרון גדול במרחב עירוני צפוף, לעומת דירות שפונות אל הדירות השכנות ועובדה זו ניכרת היטב בערכי הדירות וברמת הפיתוח שמסביבן. לפיכך יש למצוא את הדרך לשכנע את קובעי המדיניות והמתכננים שלאורך הירקון כי יצמח להם יתרון גדול מנקיטת גישה חיובית כלפי הירקון. במקום לייעד את הקרקע שלאורך המרחב לתעשייה בלתי רצויה, אפשר לייעד אותם למגורים איכותיים, השואבים את האיכות שלהם מעצם היותם דופן הבינוי האורבני והחזית לכיוון ריאה ירוקה גדולה. היתרון הכלכלי שבהסתכלות מעין זו מנוצל במהירות על ידי יזמים, כאשר קיימת כוונה ציבורית לכך. למשל, החזית הפונה לנתיבי אילון שינתה את פניה לחלוטין תוך זמן קצר, בשל ההכרה של יזמים פרטיים ביתרונות שיכולים לצמוח משינוי זה.

שינוי זה בתפיסה הוא יסודי, ויכול להיעשות רק במסגרת של תכנון כולל. תנאי מרכזי לשינוי מעין זה הוא יציקת תכנים חיוביים ואיכותיים למרחב הנחל. תכנים אלה מותנים בפתרון מהיר וטוב של הבעיות המרכזיות של הנחל, הפגיעה במערכת האקולוגית והנופית, איכות המים ובעיות הביוב.

השבת המערכת האקולוגית הטבעית, שיפור איכות המים ופתרון בעיות הביוב
עד לשנות החמישים זרמו בירקון מים שפירים בכמות הגדולה כי כמה מהכמות הזורמת בו היום. כיום זורמים בחלקו העליון של הנחל מים שפירים מועטים, בחלקו המרכזי מי ביוב מכפר סבא/הוד השרון ורמת השרון, בחלקו התחתון ישנה חדירה של מי ים מלוחים. איכות המים הירודה הזורמת במרבית הנחל גרמה להרס מרבית מרכיביה של המערכת האקולוגית הטבעית של הנחל וגדותיו. בחלק העליון נשמרה בדרך כלל מערכת טבעית מגוונת ועשירה של חי וצומח, והפגיעות היו מועטות יחסית, ונבעו לא השבת המערכת האקולוגית הטבעית של הנחל אינה בהכרח מטרה בלעדית ועליונה בפני עצמה. המטרה המרכזית היא להחזיר את הנחל למצבו הטבעי, לתועלת האדם. ככל שהמערכת האקולוגית של הנחל תהיה מגוונת, עשירה וטבעית יותר, כך יכול האדם להפיק מהנחל הנאה רבה יותר. שימור הטבע נעשה אם הן ל"תועלת" הטבע עצמו, מתוך הראייה של המחויבות שלנו כלפי הדורות הבאים, והן מתוך רצון של האדם ליהנות ממערכת טבעית מרשימה הנמצאת במרחק הליכה מביתם של כמיליון אנשים. מטרת משנה נוספת קשורה בחשיבות הירקון כמאגר אקולוגי מרכזי של מיני חי וצומח שנכחדו מנחלים אחרים בישראל. שיקום חלק מנחלים אלה מותנה בשמירה על מינים אלה בירקון. בפיתוח המחשבה על החי והצומח בירקון יש לזכור היטב את התכונות הטבעיות המייחדות מערכות אקולוגיות של נחלים. נחל הוא מערכת צרה וארוכה, אשר מתקיים בה העיקרון הגרוויטציוני, הנעשה במעלה משפיע רבות על המורד. הצורה המורפולוגית הצרה והארוכה של הנחל היא חסרון נוסף. שטח המגע של הנחל עצמו עם סביבתו גבוה מאוד וצר מאוד, ולפיכך פגיעותו רבה. מאיכות המים אלא בעיקר משימושי קרקע ומפעילויות שונות בסמוך לנחל.

המתכננים לשקם את הנחל יכולים להתעודד מיכולת השיקום המהירה של בתי הגידול הלחים של נחלים וגדותיהם.
שיקום מערכת אקולוגית של הנחל ויצירת מערכת מגונת, עשירה ויציבה תלוי בשני פרמטרים מרכזיים הקשורים זה בזה, איכות וכמות המים. איכות המים הירודה בחלק המרכזי והתחתון של הירקון נובעת בעיקר מהזרמה קבועה של ביוב גולמי של כמה ערים לירקון או ליובליו (הנחלים: שילה, קנה והדרים). בנוסף לכך ישנם מזהמים נוספים, מזדמנים או עונתיים, כמו ביוב העיר תל-אביב-יפו במקרה של תקלות, דטרגנטים ממפעלים באזורי התעשייה לאורך הנחל, ביוב ממכוני טיהור בעת תקלות, תשטיפים ממזבלות, מי נקז עם שמנים וחומרים שונים מכבישים, מחלפים, אזורי תעשייה ועוד.

בימים אלה עוסקים בהקמת שני מכוני טהור לביוב כפר סבא/הוד השרון ורמת השרון. השאלות המרכזיות הן רמת הטהור ומקום הזרמת הקולחים: אם לא יוזרמו לירקון תפגע מאוד כמות המים בנחל, ויהיה צורך בהשגת הקצאה נוספת להזרמת מים שפירים: אם יוזרמו לנחל באיכות ירודה, ימשיך הנחל להיות מזוהם, פגוע ובלתי מתאים לפעילויות פנאי ונופש. לפיכך נראה כי המסקנה המתבקשת היא דרישה להזרמת מים ברמת טהור גבוהה לנחל. יש לבחון את העלויות, היתרונות והאמצעים הטובים ביותר לביצוע טהור זה.

פתרונות איכותיים לבעיות הניקוז
הירקון ויובליו הם קודם כל מובילי מים ומערכת ניקוז אזורית. כל תכנון ופיתוח בנחל או במרחב שלאורכו חייב להתחשב בעובדה כי שטח אגן הניקוז של הנחל הוא כ-1,800 קמ"ר. השיטפונות הגדולים של חורף 1955 וחורף 1991/2 הוכיחו עד כמה גדולה החשיבות של הנחל כמערכת ניקוז. שטחים בנויים נרחבים בתחומי תל-אביב ורמת-גן הוצפו, ונגרמו נזקים כלכליים קשים. כמה מההצפות גרמו מכך שמי הניקוז עלו בצינורות הניקוז המובילים בדרך כלל מים מהערים לנחל, ואילו בשיטפון הגדול הזרימה הייתה הפוכה בחלקה. ככל שהפיתו והבינוי לאורך הנחל גוברים, כך קטן השטח הפתוח במרחב הנחל אשר יכול להיות מוצף. שטח זה נקרא "פשט הצפה" (Flood Plain), שכן המים מתפשטים בו על פני שטחים נרחבים ומונעים הצפה קשה יותר במורד הנחל, שהוא אורבני במקרה של הירקון. שמירה על פשט ההצפה של הנחל, כלומר על שטחים פתוחים גדולים במעלה הנחל ולמעשה לכל אורכו, היא המפתח להתמודדות פיסית עם שיטפונות עתידיים. בניית סוללות הגנה לאורך הנחל אינה יעילה, שכן בנוסף לנזקים החזותיים הכרוכים בה, הבעיה פשוט מועברת לחלק אחר של גדות הנחל. שמירה על השטחים הפתוחים במרחב הנחל כשטח להצפה פוטנציאלית אינה פוסלת שימוש בשטחים אלה. הנזקים לשטחי חקלאות או לשטחי נופש ורווחה פתוחים הם מזעריים אפילו בזמן הצפה גדולה. אין דרך אחרת להתמודד בירקון עם בעיות ההצפה, למעט כיסוי ביטוחי של נזקים אפשריים. נראה שלא סביר יהיה לבנות בירקון מאגרי מים להשהיית מי שיטפונות.

הגבלות הבנייה בתחום פשט ההצפה הן אמצעי שבא להגן על תושבי תל-אביב ורמת-גן מפני שיטפונות קשים בהרבה ממה שכבר ידעו. גישה זו של הגבלות בנייה ושימור השטחים הפתוחים תואמת באופן מלא את הגישה הקוראת לשימור השטחים הפתוחים ממניעים אחרים לחלוטין, לשם יצירת ריאה ירוקה לתושבי האזור הצפוף במדינה.

ניצול פוטנציאלים כלכליים תוך "פיתוח בר-קיימא"
הירקון נמצא באזור שבו ערכי הקרקע הם מהגבוהים בארץ ולחצי הפיתוח עצומים. קרקעות חקלאיות שעד לאחרונה שוויין הכלכלי היה נמוך מאוד הפכו למכרה זהב לבעליהן. הצורך בשמירת המרחב שלאורך הירקון כשטח פתוח, איכותי ומגוון, עומד כנגד רצונם של בעלי קרקעות פרטיים ויזמים לפתח את השטח לבנייה. אם ההגנה על המרחב הפתוח תהיה על בסיס ערך כספי בלבד, הסיכוי לשמירה עליו, לאורך זמן, במקום זה הוא נמוך ביותר. פיתוח פארק ירוק בלב העיר הוא אחת הדרכים לשמירה על "פשט הצפה" ולהפחתת נזקי השיטפונות במרחב הבנוי לאורך הנחל.

מחירי הקרקע הגבוהים יביאו לכרסום מתמיד בערכים ובנורמות. הדרך להתמודד עם השגת המטרות היא בהצבת אלטרנטיבה כלכלית אמיתית לבינוי, שתעניק לשטחים הפתוחים ערך כלכלי שיצדיק את שימורם לאורך זמן. במטרופולין תל-אביב קיים מחסור חמור בשטחים פתוחים לפעילויות נופש ופנאי, והביקוש להם הוא עצום וגדל בהתמדה. עובדות אלה מאפשרות לבצע בדיקות כלכליות למכירה או החכרה שטחים במרחב הירקון לצרכים אלה. מובן מאליו כי הרווח שירוויח היזם מהקרקע יהיה גבוה יותר מהרווח מבניית בתי מגורים, אך בנוסף לתועלת ליזם תצמח מכך גם תועלת ציבורית רבה. המשק הלאומי ירוויח מכך שתושבי הסביבה ייסעו לנפוש בירקון במקום לנסוע מרחק רב עד לכנרת, לים המלח או לחופי הארץ, מה גם שיעדי נופש אלה מתקרבים אף הם למקסימום כושר הנשיאה בימי שיא.

שאלות כלכליות רבות נוספות ניתנות לבדיקה במרחב זה: למשל, המרכיבים של כמות ואיכות המים המוזרמים לירקון. ניתן לבחון אם התועלת הכלכלית של הזרמת מי מקורות הירקון לחקלאות בנגב גדולה מהזרמת חלקם בירקון לצורכי נופש ופנאי. גם שאלת רמת הטיהור והטכנולוגיה המועדפת היא שאלה כלכלית מרכזית. הבדיקות הכלכליות חייבות להישען על המערכת הערכית לשימור הירקון, שביסודה הרצון לשמור על משאב הירקון למען הדורות הבאים, כחובה מוסרית. הירקון הוא משאב מתכלה, אשר כל פיתוח לאורכו הוא בלתי הפיך. משום כך, כל הצעה בעלת בסיס כלכלי חייבת להביא בחשבון את השאיפה לפיתוח בר-קיימא, המשמר את המשאב לדורות הבאים. הירקון הוא נכס ומשאב לאומי ואזורי מהמעלה הראשונה. הנסיבות ההיסטוריות הביאו אותו כיום לקו פרשת המים, הוא יכול להמשיך ולהידרדר במהירות ולהפוך לחלוטין לתעלת שופכין אורבנית, או שהוא יכול להפוך לנחל חי ועשיר, שיהיה לבה של ריאה ירוקה, שתתפקד "כשלד דג ירוק" של גוש דן. עמוד השדרה של שלד הדג ("האידרה") הוא נחל והמסדרון הירוק שלאורכו, ואילו עצמות הדג הן אותו שלוחות ירוקות שניתן לפתח לעומק המרחב בתוך הערים שמסביבו, עם קשר ירוק אורכי המוביל אל המרחב שלו. קשר זה יכול להיות בדמות גנים ציבוריים, שדרות עצים, שטחים חקלאיים וכן הלאה. תרומה משמעותית לאיכות החיים תהיה היכולת לטייל במרחב או לחצותו ברגל או ברכיבה על אופנים, מבלי להזדקק לכבישים הפקוקים. מיקום מוסדות ציבור לאורך הירקון והשלוחות הירוקות שלו יתרום גם הוא לניצול האיכות של מרחב זה.

במטרה להגשים את המטרות שהוצגו במאמר זה עובד עתה צוות תכנון רב תחומי, המכין לרשות נחל הירקון תכנית אב לנחל הירקון. מטרת הצוות להציב מטרות אלה, לבחון חלופות לשיקום, שימור ופיתוח הנחל ולהציע את האמצעים להגשמתן. מהלך זה הוא חלק מהרצון לעבור לגישה של תכנון יוזם במרחב הנחל, המזהה אינטרסים לאומיים, אזוריים ומקומיים משותפים ומנסה לקדם אותם, במקום להסתפק בתכנון מגיב, המנסה לבלום את שפע יוזמות הפיתוח הקיימת במרחב. תכנית האב לנחל תושלם בשנת 1995.