מקורות זיהום

טופס פניות הציבור

הפגיעה בירקון נכרת החל מסוף שנות ה –50. עד אז שפעו ממעיינות מקורות הירקון כ- 25,000 מטר מעוקב של מי מעיינות לתוך הנחל בשעה. בסוף שנות ה –50 החלו לשאוב ממי המעיינות לטובת אספקת מי שתייה ומאז כמות מי המעיינות המגיעה לירקון נמצאת בירידה מתמדת. היום מוזרמים לנחל 200 מ"ק לשעה מי קידוחים, על פי הקצאה של נציבות המים. כמות זו היא פחות מ – 1% מהשפיעה המקורית. הירידה בשפיעה מבטלת למעשה כל סיכוי למיהול ומקטינה את כושר הטיהור העצמי של הירקון.

הפגיעה בנחל החמירה עם התפתחות הערים שסביבו והמעבר מבורות ספיגה למערכות ביוב מרכזיות. תהליכי העיור הביאו לכך שבנחל זרמו בעבר שפכים תעשייתיים, שפכים ביתיים גולמיים וקולחים באיכות ירודה.

לקראת שנות ה- 60-70 הוקמו באזור מתקנים לטפול בשפכים אשר נועדו להקל על המצב, אולם הקולחים היו באיכות ירודה, ותהליך זיהום ערוץ הירקון נמשך.

התגברות העיור והירידה בכושר הטיהור העצמי גרמו לכך שהמשקל היחסי של מי הנגר, שנוצרים בזמן הגשמים, עלה. יחד עם מי הנגר מגיעים לנחל מזהמים רבים אשר שוקעים בקרקעית או נשארים מומסים. המזהמים כוללים שמנים ודלקים, חומרי הדברה, מתכות כבדות, סחף ופסולת מסוגים רבים. המזהמים מגיעים לנחל עם הגשמים הראשונים, כאשר כמעט ואין כל זרימת מים בירקון ולכן כאמור ,השפעתם השלילית משמעותית ביותר.

מקורות זיהום נקודתיים:

זיהום ממקורות לא נקודתיים: מדובר על זיהום שמגיע לנחל משטחים חקלאיים ואזורים אורבניים שמתנקזים לירקון בזמן גשם. מי הנגר מכילים חומרי הדברה, חומרי דישון, שמנים ודלקים, סחף, דטרגנטים וחיידקים רבים. יש לזכור כי הריכוזים הגדולים של מזהמים אלה מגיעים לנחל באופן מרוכז בעיקר עם הגשמים הראשונים. הטיפול במזהמים לא נקודתיים נעשה בעיקר על ידי מניעת האפשרות להגעתם לדרכי הניקוז. מדובר על ממשק נכון של שטחים חקלאיים, קירוי אזורים שבהם מטופלים חומרים מזהמים ומערכות להפרדת המזהמים ממי הנגר.