איכות מים
אינה מתאימה לשייט

דגל איכות מים

מקורות מים

נחל הירקון תמיד היווה מקור מים להשקיית גידולי שדה, מטעים ופרדסים ובעבר אף להשקיית עדרים ולהנעת טחנות קמח שהוקמו לאורכו. אם בעבר זרמו בו מי מעיינות בלבד, הרי שמאז שנות ה-50 המצב השתנה, כמותית ואיכותית.

הקטע הנקי, ממעיינות ראש העין ועד למפגש עם נחל קנה:

בעבר זרמו בירקון כ-25,000 מ"ק לשעה מי מעיינות, 220 מיליון מ"ק לשנה, ואילו כיום אין שפיעה כי מפלס מי התהום הוא נמוך מרום הנביעה. מצב זה הוא תוצר של שאיבות יתר מהאקויפר. בתכנית האב של נחל הירקון נקבע כי רק מים שפירים יזרמו בקטע שבין המעיינות למפגש נחל קנה. נציבות המים הקצתה 200 מ"ק לשעה מים שפירים כדי לשמור על החי והצומח באפיק.

 

הקטע התיכון, מהמפגש עם נחל קנה ועד לשבע טחנות:

בעבר, כאשר הוקמו מערכות לאיסוף שפכים וניבנו מט"שים (מתקנים לטיפול בשפכים) בכפר-סבא וברמת השרון, הוזרמו לירקון שפכים וקולחים באיכות ירודה. במקביל התגבר הניצול של מי המעיינות, והתוצאה הבלתי נמנעת הייתה זהום של הירקון והפיכתו למטרד סביבתי.

מט"ש כפר סבא/ הוד השרון: המכון החדש מיצר קולחים באיכות קרוב לשניונית אשר אינם מתאימים לשיקום הירקון.

מכון רמת השרון: המכון מפיק קולחים באיכות שכמעט מתאימה לשיקום הירקון. ראוי לציין כי הבדיקות הראשוניות מצביעות על שיפור בנחל במורד נקודת ההזרמה של קולחי המכון.

 

הקטע המלוח, משבע טחנות עד לשפך הנחל:

מורד הירקון מסכר שבע טחנות עד לשפך הנחל הוא אסטואר שבו מי ים כתוצאה מתהליכי גיאות ושפל ותנועת גלים וזורמים אליו גם מים מתוקים ממעלה הירקון והוא נקרא גם הקטע המלוח. אורך הקטע הוא כ-4.5 קילומטרים. באזור שפך הירקון פועלת תחנת הכוח "רדינג", אשר שואבת מים מלוחים מהים, משתמשת בהם לקירור תחנת הכוח שמופעלת בגז טבעי, ומזרימה אותם בחזרה לאזור שפך הנחל לים.