איכות מים
מתאימה לשייט

דגל איכות מים

תכנית אב לאגן נחל הירקון (2020)

מטרת העל של תכנית האב לאגן היקוות הירקון – אל-עוג'ה הינה לייצר ראייה כלל־אגנית כוללת המתייחסת לארבעה מרכיבים עיקריים: ראייה רב־דורית וארוכת טווח המגדירה את היחסים בין הנחל והמרחב המבונה; הטבע במרכז; האדם במרכז; מניעת נזקים כתוצאה מהפיתוח המואץ, מאירועי קיצון ומשינויי אקלים.

רשות נחל הירקון לקחה על עצמה מטלה כבדה כשהחליטה להכין תכנית לכל אגן ההיקוות, אבל היה ברור שללא תכנית כזאת אי-אפשר יהיה לייצר את הראייה הכוללת והנדרשת. הביטוי לכך נמצא במטרות שהוגדרו. התכנית מספקת עקרונות חשובים שנובעים מהבנת המרחב הפיסי ומצורכי האדם שפועל בו, וצריכה לשמש תכנית מנחה לכלל בעלי העניין בכל הרמות.

התכנית האגנית כוללת 3 חלקים-
פרק התכנית האגנית: יישום תכנית האב. כולל מתודולוגיה לקידום וניהול מרכיבי אגן ההיקוות והנחיות תכנוניות.
פרקים א'-ח': פרקים נושאיים.
תכניות ופרויקטים עתידיים: הצעות לתוכניות ופרויקטים בסדרי עדיפויות שונים להמשך קידום ופיתוח אגן הירקון.

לטובת נוחות השימוש מצורף בהמשך העמוד פרק התכנית האגנית במלואו.

להורדת המסמך המלא >>

 

 


 

 

פרק התכנית האגנית (מתוך: תכנית אב לאגן נחל הירקון)

תוכן העניינים

  1. התכנית האגנית ומטרותיה
  2. המטריצה האגנית
  3. עקרונות התכנית האגנית
  4. מתווה לקידום וניהול מרכיבי אגן ההיקוות
  5. הנחיות תכנוניות

 

1. התכנית האגנית ומטרותיה


 

שכבות התכסית הנושאיות, תמונת הפסיפס של האגן, כוללות את ערוצי הנחלים ופשטי ההצפה, מסדרונות אקולוגיים, שטחים חקלאיים, השטח הבנוי, פרוזדורי תחבורה ותשתיות, האצבעות הירוקות, מוסדות חינוך וציבור, יערות ומערכת השטחים הפתוחים, אתרים ומכלולי מורשת, מחצבות ושבילים מרכזיים – ושילובן מייצר את המטריצה האגנית, שהיא השלד והבסיס לתכנית.

המטריצה האגנית מאפשרת לראות ולנתח את יחסי הגומלין המרחביים ואת הקישוריותּ בתוך השכבות ובין השכבות, ההכרחיים לשמירת תפקוד המערכת ויציבותה. היא מספקת כלים אופרטיביים לשמירה על שלמותה של המערכת ההידרולוגית, האקולוגית והתכנונית מתוך ראייה כוללת ומשולבת.

במהותה, המטריצה האגנית קושרת את השכבות הנושאיות ומראה כיצד הן מייצרות שלם, שמתפקד כמערכת אקולוגית אקווטית ושמכיל את מגוון המערכות היבשתיות כשאלה מחוברות גם לאגני היקוות שכנים – אלכסנדר ופולג בצפון, שורק בדרום והנחלים שמתנקזים מזרחה.

לכל אחת מהשכבות יש כללים ועקרונות שיש לשמור עליהם ולפעול על פיהם כדי שהאדם יפיק את מרב התועלות, לא יפגע ביכולת ליהנות מהם וכן ימנע נזקים מעבר לאלה שכבר קיימים. התכנית האגנית מספקת כלים לאינטגרציה של הכללים והעקרונות של כל שכבה, על מנת להסתכל על המערכת בשלמותה.

 

מטרת העל:

הכנת תכנית אב כוללת ומדיניות לניהול אגן הירקון – אל-עוג'ה בהתבסס על מכלול ההיבטים ההידרולוגיים, האקולוגיים והסביבתיים ובשילוב נכון עם הפעילות האנושית להפיכת האגן למרחב איכות סביבתי, אורבני ואזורי חוצה גבולות.

מטרות משנה:

  1. שמירה על המאזן ההידרולוגי ומשאבי הטבע
  2. שמירה על מרכיבי המערכת האקולוגית והסביבתית
  3. שיפור איכות החיים – well being – ומוקדי פנאי ונופש
  4. שימור ופיתוח אתרי מורשת, נופי תרבות ותיירות
  5. שימור ופיתוח שטחים חקלאיים ותרבות הכפר
  6. מימוש הפוטנציאל הכלכלי
  7. הצגת תרחישים עתידיים
  8. שיתוף אינטנסיבי של משרדי הממשלה, עיריות מועצות אזוריות, מועצות מקומיות ובעלי עניין
  9. יצירת בסיס לניהול כלל אגני
  10. קשר עם הרשות הפלסטינית
  11. מתווה ליישום התכנית

 


 

2. המטריצה האגנית


א. שכבות המטריצה

  1. ערוצי הנחלים ופשטי הצפה

הבסיס של המטריצה האגנית הוא מערך הנחלים, הערוצים ופשטי ההצפה, שהם האזורים שלצדי הנחלים והערוצים המוצפים באירועים שיטפוניים המופיעים בתדירויות שונות. סימונם על גבי מפה בקווים קשיחים אינו אפשרי כי מה שמגדיר אותם הם הגשמים ותפקוד המערכת ההידרולוגית בכללותה. מרכיבי השכבה, תפקודם כצירי ניקוז ותפקידם בצמצום סכנת הצפות,

משתלבים עם היותם בתי גידול מיוחדים, מעברים אקולוגיים ברמות שונות וצירים של פעילות פנאי ונופש, כולל שבילים להולכי רגל, מסלולי רכיבה וצירי יוממות ודרכי גישה ומעברים לצורך תחזוקה. צירים אלה נמצאים בשטחים הפתוחים ובשטחים המבונים וכל תכנון ופיתוח מחויב לשמור עליהם. גם לאורך ערוצי הזרימה העירוניים נוצרים רצפים של צירים פתוחים ראשיים, וגם אותם יש לשמר.

פירוט להנחיות לתכנון נמצא בפרק ההידרולוגיה ובפרק האקולוגית שבתכנית האב האגנית. 

קישור לתמונה >>

  

  1. מסדרונות אקולוגיים

המסדרונות האקולוגיים, הפרוזדורים והמעברים, הם רצפים של שטחים הכוללים: נחלים, פשטי הצפה, שטחים טבעיים, יערות, שטחים חקלאיים ושטחים פתוחים במרחב הבנוי. רצפים אלו מאפשרים קישוריותּ, שימור והתחדשות של המערכות האקולוגיות, שמירה על המגוון הביולוגי ותפקוד בתי הגידול השונים. הם מהווים מרכיב תכנוני מרכזי לפיתוח בר קיימא בתחום האגן

והכרחיים גם לקישורים היבשתיים לאגנים השכנים.

בעבודה שנעשתה על ידי רשות הטבע והגנים בתחילה בשנת 2000 , ואחר כך בשנת 2015 , הוגדרו בצורה כללית ממדי מסדרונות אלה, המשרתים צרכים רבים של הסביבה הטבעית. בתמ"א 35 תיקון 1 סומנו המסדרונות האקולוגיים באופן סכמתי בלבד ואילו בתכניות

מחוזיות ומקומיות הם כלל אינם מופיעים. שטחי המסדרונות האקולוגיים המומלצים בתכנית האגנית נקבעו לפי אורכם וזמינותם באגן ההיקוות (בפרק האקולוגיה בתכנית האב האגנית מפורטים

הכללים והחשיבות של שכבה זו).

קישור לתמונה >>

 

  1. שטחים חקלאיים

בתחום אגן ההיקוות של הירקון מצויים שטחים חקלאים נרחבים ומגוונים מבחינת סוגי הגידולים שבהם. בהסתכלות על אגן ההיקוות, לשטחים החקלאיים ערכיות גבוהה ממספר בחינות מרכזיות: מאפייני הקרקע והתרומה שלהם למערכת ההידרולוגית בפרט והכוללת של האגן, תרומה לרציפות שטחים פתוחים, מגוון של צורות נוף אשר תורמות לייחודיות של המרחב, מורשת כפרית וחקלאית ופוטנציאל לפיתוח מוקדי עניין ללא פיתוח עירוני.

מסמך 'מדיניות תכנון החקלאות והכפר בישראל' (2015)  של משרד החקלאות, מדגיש את החשיבות של שימור השטחים החקלאיים, במיוחד אלה הצמודים לאזורים המבונים, כפי שמתקיים בתחום אגן הירקון. מסמך המדיניות של משרד החקלאות מיועד להשתלב במדיניות התכנון הארצית הכוללת, ולתת ביטוי ייחודי להזדמנויות ולמגמות העתידיות של החקלאות בארץ.

התכנית האגנית מסווגת את השטחים החקלאיים לפי הקטגוריות הבאות:

  • שטחים חקלאיים רחבים ורציפים.
  • מובלעות של שטחים חקלאיים בין ובתוך רצפים של אזורים בנויים.

קיימת חשיבות רבה לשמירה על המסדרונות האקולוגיים באזורים חקלאיים לצורך הבטחת הקישוריותּ ושמירה על המגוון הביולוגי. תכנון וניהול המסדרונות בשטחים אלו חייב לשמר אזורי חייץ בין השטחים החקלאיים וכתמי צמחייה טבעית בתוך השטחים.

קישור לתמונה >>

 

  1. שטח בנוי ותשתיות

תכסית השטח הבנוי ממערב לקו הירוק היא כ- 30% וממזרחו כ- 7%. בשנים הבאות התכסית הבנויה צפויה לגדול. המשמעות היא שינויים הידרולוגיים באגן, עלייה במספר התושבים יחד עם עליית הצורך בשטחים פתוחים לטובת איכות החיים של התושבים. סה"כ מתגוררים באגן כיום מעל 2.5 מיליון תושבים, שליש מהם ממזרח לקו הירוק ושני שליש ממערב לו. סביר להניח שהאוכלוסייה תוכפל בעוד כ 30- שנה וכך גם הצפיפות והשטח הבנוי. מכאן נובעת החשיבות הרבה של תכנון המשמֵר את רצף המטריצה האגנית תוך השמת דגש על הגדלת הצפיפות ופיתוח צמוד דופן.

מערכות התחבורה והתשתיות הארציות המקשרת בין צפון הארץ לדרומה, כדוגמת: מסילות הברזל, כבישים לאומיים, קווי חשמל, גז ואחרים, חוצות את האגן לאורכו ולרוחבו. המערכות עמוסות כיום, במיוחד ממערב לקו הירוק, והן תמשכנה בעתיד להתפתח ממערב וממזרח לקו הירוק, ולהוות בזכות רציפותן והיעדר הבינוי לאורכן, פוטנציאל להשלמת רשת המטריצה הירוקה.

במערכת התשתיות ניתן לכלול גם את המחצבות בתחום האגן, שלאחר שיקומן יכולות להיכלל במרכיבי המטריצה האגנית כחלק ממערך השטחים הפתוחים, וכחלק ממערכת הניקוז וניהול משאבי המים האגניים.

מלבד הניסיון לנצל את הקישוריותּ של מערכת התחבורה והתשתיות, יש להקפיד שהיא לא תפגע במאפיינים ההידרולוגיים וברצפים האקולוגיים הקיימים באגן.

פירוט לגבי השטח הבנוי והתשתיות הנמצאות באגן ההיקוות ניתן למצוא בפרק רקע כללי, ופרק מכלולי מורשת ונופי תרבות.

קישור לתמונה >>

 

  1. 'האצבעות הירוקות', צירים ירוקים פתוחים וטבע עירוני

'האצבעות הירוקות' הינן רצפים של פארקים, גינות ציבוריות, שדרות וצירים פתוחים, שחשובים ליצירת קשרים בין המרחבים העירוניים המגוונים לבין המרחב של הירקון ויובליו.

במסגרת התכנית סומנו כ -40 צירים ירוקים לאורך הירקון, צירים קיימים ופוטנציאליים, מאזור השפך ועד לראש העין. מספר דומה אותר גם לאורך האיילון ובאומדן כללי מדובר בכ- 300 ק"מ של צירים ירוקים המקשרים בין האזורים המבונים לבין הנחלים ממערב לקו הירוק. קיים פוטנציאל למספר דומה ממזרח לקו הירוק.

התכנון הסטטוטורי ותכניות הפיתוח צריכים לייצר קשרים וחיבורים מהשטחים הפתוחים אל האזור הבנוי ולהפך.

קישור לתמונה >>

 

  1. מוסדות חינוך וציבור

צוות התכנון מיפה את כל מוסדות החינוך והציבור המרכזיים המצויים באגן הירקון ממערב לקו הירוק . מוסדות אלו הינם בעלי חשיבות מקומית, אזורית, ארצית ובינלאומית וכוללים מרכזי השכלה, חינוך, מורשת ותרבות. חלקם נמצאים על שפת הנחלים ממש וחלקם נמצאים לאורך הצירים הפתוחים ו'האצבעות הירוקות' המובילים לנחל, ובכך הם מחזקים את הקשר בין השטח הבנוי לבין מערך הנחלים והשטחים הפתוחים.

מוצע לאמץ מאפיין זה כעיקרון בסיסי במיקום ובפיתוח מוסדות דומים בעתיד.

קישור לתמונה >>

 

  1. מערכת השטחים הפתוחים

שטחים נרחבים בתוך האגן מעוגנים סטטוטורית כשמורות טבע, גנים לאומיים, יערות ופארקים – אלו הם שטחי הליבה, 'המקור', המכונים גם 'חיק הטבע' – שטחים טבעיים או חצי טבעיים בעלי ערכיות גבוהה שבהם נשמרים רוב המשאבים הטבעיים . חשיבותם בראייה האגנית נובעת מהערכיות הגבוהה שלהם ומהרצף המרחבי והקישוריותּ שהם יוצרים.

חלקו המערבי של אגן הירקון הינו האזור הצפוף ביותר במדינה ואילו השטח הפתוח לתושב קטן באופן משמעותי מבשאר האזורים ולכן קיימת חשיבות גדולה בשימורו.

במרכז האגן מכיוון צפון לדרום, בין מישור החוף ממערב והרי השומרון ממזרח, חוצה ציר אקולוגי מרכזי – ציר הגבעות. הציר משמש כחלק ממסדרון אקולוגי ארצי, בין השאר בשל היותו שטח פתוח גדול ורצוף במרכז הארץ. קו התפר, בתחום האגן, עובר לאורך ציר זה.

במסמך שהכינה רשות הטבע והגנים, 'מסדרונות אקולוגיים ושטחים פתוחים – כלי לשמירת טבע', בתמ"מ 3/21 , בתמ"א 35 ובתמ"א 1 – הוכר הציר כמסדרון אקולוגי מרכזי. ללא ספק, מדובר במרכיב חשוב במערכת האקולוגית האגנית והוא מהווה את הצלע השלישית במשולש האגני, הכולל גם את צלע מרחב הירקון וצלע מרחב איילון. לציר הגבעות יש גם המשכיות מזרחה לאורך ערוצי הנחלים העיקריים.

יערות קק"ל במרחב האגן, המעוגנים בתמ"א 22 , מתרכזים במיוחד לאורך ציר הגבעות, המלווה את הקו הירוק ומהווה חלק משמעותי מהציר האקולוגי המרכזי החוצה את המדינה מצפון לדרום.

שבילים מרכזיים כשביל ישראל ושביל ישראל לאופניים מהווים חלק ממערכת השטחים הפתוחים.

קישור לתמונה >>

 

  1. אתרי מורשת, הדרכים העתיקות ומכלולים

באתרים ארכיאולוגיים שונים בתחום האגן קיימות עדויות לכ 20- תקופות היסטוריות. באגן מצויות גם הדרכים ההיסטוריות אשר חיברו בעבר בין יפו לירושלים ושכם, בכיוון מזרח־מערב. דרכים אלה הובילו לאזור אנטיפטריס )תל אפק( ומבוא בית חורון ולוד ומשם מזרחה עד קווי פרשת המים. בכיוון צפון־דרום עברה הדרך הבינלאומית החשובה מתקופת הברונזה, ה'ויה מריס' (דרך הים) והתחברה ל'דרך ההר' (דרך האבות) לאורך דרכים אלו התפתחו על פני התקופות ההיסטוריות מאות אתרים, חלקם חשובים ביותר להבנת המרחב כולו.

התכנית האגנית מציעה לפתח את נושא המורשת, תוך גיבוש שבעה מכלולים אזוריים המחברים בין מוקדי התרבות ההיסטוריים העיקריים באגן (פירוט בפרק מכלולי מורשת ונופי תרבות). החלוקה למכלולים תאפשר תכנון, פיתוח וניהול בראייה כוללת. שלושה מהמכלולים נמצאים באזור השפלה, מערבית לקו הירוק (מכלול 3 – שפך הירקון-אנטיפטריס; מכלול 7 – יפו-לוד; ומכלול 4 – ציר הגבעות-לוד–אנטיפטריס). מכלול נוסף מחבר בין לוד ורמלה, מזרחה לכיוון אמאוס, שער הגיא ואבו גוש (מכלול 6). ושלושה מכלולים נוספים חוצים את הקו הירוק, מרמלה-לוד לכיוון מעלה בית חורון (מכלול 5); מאנטיפטריס לכיוון גופנא (מכלול 2); ולכיוון שילה

(מכלול 1). שבעת המכלולים הללו, כפי שעולה מתרשים 9, מגדירים את נופי התרבות והמורשת העיקריים שבאגן.

קישור לתמונה >>

 

ראייה אינטגרטיבית כוללת של שכבות המטריצה האגנית חיונית לשימור, לפיתוח, לתכנון ולניהול האגן. השכבות שמרכיבות את תכנית האב האגנית מוצגות בסכמה הבאה כשכל אחת מהן יכולה להיות בהעדפה שונה וממחישות את החשיבות והמורכבות של שימור ושילוב כל הנושאים הרלוונטיים בתכנון, שימור, פיתוח וניהול האגן.

מבנה המטריצה האגנית כולל באופן פוטנציאלי אין־ספור שילובים של רמות סדר עדיפות שונות של השכבות היוצרות אותה. על מנת לשמור על מערכת אגן ההיקוות, פיתוח כל אחת משכבות המטריצה האגנית ייעשה תוך בדיקת יחסי הגומלין בין השכבה הנדונה לבין השכבות האחרות, בהסתכלות רחבה ואינטגרטיבית של כלל השכבות.

 

ב. דרגות חופש לניהול ופיתוח אגני

התכנית מגדירה לכל אחת משכבות המטריצה טווח פוטנציאלי שונה של קביעת סדר עדיפות. הטווח נקבע על פי הניתוח המקצועי שנעשה לכל שכבה בתכנית האב האגנית על כלל ההיבטים הנוגעים לאגן ההיקוות.

  1. דירוג גבוה: שתי השכבות הראשונות – נחלים ומסדרונות אקולוגיים, הינן בסדר עדיפות ראשון באופן מוחלט, ללא אפשרות לשינוי. הגדרה זאת היא תנאי להמשך הקיום של שני המרכיבים הללו באגן ההיקוות.
  2. דירוג בינוני: שכבות 3, 4 ו-6 (חקלאות, מערכת השטחים הפתוחים ואצבעות ירוקות) הן בסדר עדיפות בינוני, כך שניתן לדרג אותן בין עדיפות ראשונה לשלישית. הטווח נקבע לאור העובדה כי ניתן לפתח אותן בדרגות שונות, ועדיין לשמור על המאפיינים שלהן להמשך קיומן במרחב.
  3. דירוג בינוני־נמוך: שכבה 5 (בינוי ותשתיות) היא השכבה היחידה שטווח הדירוג שלה הוא בין עדיפות שנייה לרביעית, כך שאין אפשרות לדרג אותה בעדיפות ראשונה, מתוך הנחה כי דירוג שלה בעדיפות ראשונה יבטל באופן מוחלט מספר רב מתוך שאר השכבות המרכיבות את המטריצה.
  4. דירוג גמיש: שכבות 7-8 (מוסדות ציבור, דרכים היסטוריות ואתרי מורשת) הן שכבות שטווח הדירוג שלהן הוא בין עדיפות ראשונה לרביעית. התכנית ממליצה להכליל את שני המרכיבים הללו בכל פיתוח שמקודם במרחב האגן, אך הביטוי ורמת הפיתוח גמישה בהתאם לאופי המקום.

טבלה 1 מציגה את טווח סדר העדיפות הפוטנציאלי של כל שכבה במטריצה האגנית:

 


 

3. עקרונות התכנית האגנית


 

התכנית היא מכלול השכבות שיוצרות את שלד המטריצה האגנית לפי העקרונות הבאים:

  1. הנחלים מהווים בסיס לקישוריותּ התפקודית והמרחבית באגן ולפיתוחו בעתיד. שימור המאזן ההידרולוגי באגן כולו יתבסס ככל האפשר על טיפול בנגר קרוב למוצאי הניקוז הטבעי שבהם הזרימה היא בעצימות נמוכה. המטריצה האגנית מהווה פלטפורמה מרחבית לקישוריותּ רב־תפקודית – הידרולוגית, אקולוגית, חקלאית, מורשתית ותרבותית, בשטחים הבנויים והפתוחים.
  2. המטריצה האגנית מאחדת את כל הרצפים הפתוחים – מסדרונות אקולוגיים, שטחים חקלאיים, פארקים, אצבעות ירוקות, גינות וטבע עירוני. יש לדאוג לשימור מרבי של רציפות מרחבים פתוחים לצורך שמירה על התפקוד ההידרולוגי, אקולוגי, סביבתי ושלמות המערכת האגנית בכללותה. משמעות הדבר היא ציפוף המרחבים האורבנים הקיימים והדגשת פיתוח ובינוי חדש צמוד־דופן. גם במרחב התפר החוצה את האגן תישמר קישוריותּ מערך שכבות המטריצה האגנית.

 


 

4. מתווה לקידום וניהול מרכיבי אגן ההיקוות


 

תכנית האב האגנית כוללת מספר תחומי התייחסות, בהם: הידרולוגיה, אקולוגיה, סביבה, תשתיות, פנאי ותרבות, חקיקה וניהול אגני. לכל אחד מהתחומים התבצעה סקירה וניתוח בהסתכלות אגנית בפרקים הנושאיים של תכנית האב האגנית. המטריצה האגנית אשר מפורטת

בסעיפים 2 בפרק זה, מגדירה את אופן התייחסות לכלל התחומים בהסתכלות רחבה ואינטגרטיבית.

במקביל לראייה המתכללת, לכל מרכיב נדרשת התייחסות פרטנית וכיווני חשיבה ייחודיים.

התרשימים המובאים להלן כוללים את כלל תחומי תכנית האב האגנית, ומגדירים שני שלבי התייחסות:

  • שלב א' – עקרונות תכנון: בחלק זה מתוארים כלל המרכיבים הכלולים תחת אותו התחום. מרכיבים אלו הם הביטוי הפיסי או המינהלי הרלוונטיים של התחום בהתייחס למרחב אגן ההיקוות. לדוגמה: בתחום ההידרולוגיה נכללים 4 מרכיבי ביניים: גשמים, נגר עילי, איכות מים, מי תהום. כל אחד מהמרכיבים מקבל פירוט נוסף של תתי־מרכיבים.
  • שלב ב' – תכן מערכות: שלב זה מפרט את תהליך היישום המותאם לכל אחד מהתחומים.

קישורים לתרשימים:

 


 

5. הנחיות תכנוניות


א. הנחיות לקידום תכניות אסטרטגיות ומתאריות

כל תכנון שיקודם בשטח התכנית האגנית יפעל על פי ההנחיות שלהלן, לטובת פיתוח אגן ההיקוות בראייה כוללת ורב־תחומית:

  1. מסדרונות הנחל יתוכננו ויפותחו בהתאם לצרכים ההידרולוגיים וההידראוליים, ועל פי הגישה האקו־הידרולוגית (ראו פרק ההידרולוגיה בתכנית האב האגנית) בהתבסס על מדדים גיאומורפולוגיים ואחרים.
  2. כל תכנון שיקודם בשטח המטריצה האגנית יהווה את מרחב ההתייחסות הרחב, על שלל המרכיבים והמאפיינים המייחדים אותה בתור נוף רב־תיפקודי המספק מגוון שירותי מערכת.
  3. יש להקפיד על קישוריותּ (connectivity) מרבית ובכך להפוך את המטריצה האגנית למערכת רציפה.
  4. על מערכות התכנון העירוניות, המחוזיות והארציות לערוך קומפילציה של תכניות אסטרטגיות לבנייה ולהתאימה לצרכים לאור העלייה בחשיבות הנושאים האגניים בכלל ומרחב הירקון בפרט.
  5. על מערכות התכנון לבדוק זכויות בנייה במרחב התכנית, על מנת להעריך, לווסת ולמתן את השפעות הבנייה על הנחל, ובמקביל לעמוד על היקפי הביקוש לשטחים פתוחים.
  6. פיתוח אורבני בעצימות נמוכה במגמה למזער את השינויים ההידרולוגיים במוצאי הניקוז לנחלים.
  7. על מערכות התכנון העירוניות, המחוזיות והארציות לקדם הנחיות פרטניות לשימור ושיקום המערכות האקולוגיות לאורך ערוצי נחלים 'תומכי מסדרונות אקולוגים', ולערוצי נחלים שאינם מתאימים לשימור ולשיקום יש לתת הנחיות מכוונות לטבע עירוני כך שישמשו 'צירים ירוקים'.
  8. בשטחים מבונים מומלץ לפתח טבע עירוני שמטרתו יצירה, שיקום ושימור מערכות אקולוגיות מקומיות, עידוד מינים מקומיים שאינם פולשים וחיבור האוכלוסייה לערכי טבע.
  9. בכדי לשמור על המערכות האקולוגיות באגן על מערכות התכנון לשמר ולנהל אזורים עם בתי גידול ייחודיים כדוגמת אזורי בתה, טרסות חקלאיות ושטחי יערות.
  10. הדרכים ההיסטוריות העוברות בכיוון מזרח מערב וצפון דרום מהוות את עמודי השדרה של מכלולי המורשת – נדרש לפתח רצפים של אתרים חשובים כמכלולים גיאוגרפים של מורשת ונוף תרבות.

ב. הנחיות לשילוב התפיסה בתכניות מפורטות

תכניות מפורטות אשר מקודמות בשטח התכנית האגנית יכללו התייחסות והנחיות לנושאים המפורטים להלן. ההנחיות תיבחנה ותותאמנה לאור מאפייני שטח הפיתוח הנדון בכל תכנית. הנחיות אלה ישמשו גם כאמצעי לבדיקת תכניות המוגשות למוסדות התכנון.

  1. חשוב לשמור על רצפים כלל אגניים ועירוניים פתוחים, אשר מאפשרים אינטגרציה בין נחלים, בינוי וטבע עירוני. יש לכוון את התכנון כדי למקסם אותם.
  2. על מערכות התכנון המחוזיות והעירוניות להבטיח את המשך פעילות המערכת הכוללת של אגן ההיקוות על כל מרכיביה, לרבות שמירה על הרצפים של הנחלים הראשיים ויובליהם במסגרת תכניות סטטוטוריות מאושרות או כאלה שבהכנה.
  3. יש לבדוק את התכנון אל מול הנחיות מגבלות הבנייה של פשט ההצפה.
  4. כל פיתוח תשתיות אורבניות יתייחס לתשתית ההידרולוגית.
  5. על מערכות התכנון לפתח ולהרחיב את רשת ה"אצבעות הירוקות" והקישוריותּ ביניהן ולפתח את רשת שבילי ההליכה והרכיבה במרחב.
  6. כל תכנית פיתוח בשטח הסטטוטורי של הנחל ושל תכניות המתאר המחוזיות בנושא הנחל, צריכה להציג כיצד התכנית מתייחסת לנחל: השפעות של התכנית על האגן, יחסי הגומלין בין הפיתוח לנחל.
  7. תכניות מפורטות תעודדנה את המשך פיתוח מרחב הירקון והאיילון כמרחב פתוח מרכזי במטרופולין כדוגמת פארק הירקון והמרחב שהתפתח מסביבו – הפניית חזיתות מרכזיות, קישוריותּ למערכת האצבעות הירוקות, מיקום מוסדות ציבור, חינוך ותרבות כחלק מהמערכת, פיתוח שבילי הליכה ומסלולי רכיבה על אופניים, שימור ופיתוח אתרי המורשת וכדומה.
  8. תכנית לתשתיות לאומיות תדאג למזער השפעות שליליות של מתקני תשתית ודרכים על המטריצה הירוקה.
  9. יש למנוע כרסום גדות נחלים וחסימת ערוצים, הרס הצומח של הגדות, שימוש בחומרי הדברה בסמוך לנחלים, להתאים מעברי מים למעבר בעלי חיים, למנוע השתלטות צמחים ומינים פולשים, ולספק מענה לטיפול בפסולת.
  10. מערכות שבילי האופניים ישולבו בתוך המטריצה האגנית.
  11. תינתן עדיפות להקצאת שטחים למוסדות ציבור, תרבות וחינוך בצמידות לאצבעות הירוקות ובסמיכות למטריצה האגנית.

 

קבצים

  • תכנית אב לאגן נחל הירקון

    פתח